קארמה ויוגה

"הקארמה אשמה..", "זאת הקארמה שלי אין מה לעשות.."...כמה פעמים "תליתם" את הסיטואציות שקורות לכם בחיים , בקארמה..? כמו מערכת של שכר ועונש..? וכך...בלי לשנות דבר המשכתם באותו דפוס התנהלות כי ממילא יש קארמה אז מה זה משנה מה אני אעשה...

אז מה זה בעצם "קארמה"?

פירוש המילה קארמה הינה "פעולה" והעולם שלנו כידוע פועל עפ"י חוק הפעולה והתגובה, סיבה ותוצאה. לפעולות שלנו יש משמעות, אבל המשמעות וההשפעה הן הרבה יותר רחבות ממה שאנו עשויים לקלוט. כל פעולה שאנו מבצעים, גוררת אחריה תגובה שאינה חייבת להיות מיידית או אישית. לכל פעולה שלנו יש השפעה רחבה, שאנו כלל לא מודעים אליה ,על מעגלים שלמים של אנשים, טבע, בע"ח ובעצם כל יישות הקיימת בעולם הזה.

אם אדייק, אז מלבד הפירוש המילוני שלה, "פעולה", הקארמה עוסקת בעיקר בכוונות שמאחורי הפעולות. 

ומה זה אומר?

הפעולות שלנו הן התוצאה של המחשבות והרגשות שלנו. תחילה עולה בנו מחשבה , המחשבה מייצרת רגש , אותם רגשות ומחשבות "בונות" לנו סיפור שלם בהכרה ואז מגיעה פעולה. 

אם נתייחס לעובדה שרוב העולם או בעצם ..כולו, מחולק לדתות (יהדות, איסלאם, נצרות, הינדוניזם, בודהיזם, וכו..) ודתות , כאמור, הן הפן הליניארי של הרוחניות (מסגרת נוקשה של חוקים ומגבלות של "עשה ואל תעשה" שהמין האנושי קבע על מנת לייצר לעצמו גבולות ברורים והפרדה בינו ובין האחר אבל זה כבר למאמר אחר), ומאמינות ברובן בגלגול נשמות, כי ההכרה האנושית זקוקה לאמונה בהמשכיות...אז מגיע החלק של האמונה בשכר ועונש או בעצם "גורל".  

התפיסה הרווחת של האדם "מה עשיתי בגלגול הקודם שמגיע לי מה שקורה לי בחיים האלו.." , שגויה ..

למעשה, קארמה היא השפעה של הרגע הזה על הרגע הבא, היא הרבה פחות אישית, היא קרובה יותר לטבע. הכמיהה לסדר, לוודאות ולעולם הניתן לחיזוי גורמת למין האנושי להאמין במערכת של שכר ועונש שעל פיה אנו יכולים לקבוע את גורלנו. אך לא כך הדבר, עובדה שבמהלך היסטוריה וגם בחיים הנוכחיים לאנשים טובים שלא הרעו לאיש יכול להיות גורל נורא. 

שדה הפעולה של הקארמה כל כך רחב שנוצרת מידה רבה של חופש, באותו שדה פעולה יש מספיק חופש כדי לשנות את עצמנו ואת חיינו, יש לנו את הכוח לשבור הרגלים לפרק תבניות ודפוסים ו...להשתפר.

הקארמה עוזרת לנו להבין כי הכוונות והפעולות שלנו הן בעלות ערך ומשמעות, כוונה טהורה תוביל לפעולה טהורה, להתרחבות ולא לצמצום, לפעולות שלנו יש השפעה ויוצא מכך שלנו יש אחריות, אישית וקולקטיבית.

 ואיך זה קשור ליוגה..?

לפי הפילוסופיה היוגית, הקארמה של היוגי היא לא טובה ולא רעה, היא מה שהיא. התרגול היוגי , אסאנות, מדיטציה, טכניקות נשימה מנתקות את היוגי מהקארמה הרחבה , מהדפוסים , מהתבניות, ופעולותיו נעשות מתוך כוונה טהורה ואהבה ולא מתוך אגו וכך הוא יכול לנתב את חייו לרוחניות והארה..

לסיכום:

מאחורי פעולה תמיד מסתתרת כוונה...תהיו אחראיים למחשבות שלכם ולכוונות שלכם כך שלא יגיעו ממקום אגוצנטרי. זכרו שיש לנו אחריות, קודם כל כלפי עצמנו ובהמשך ישיר גם כלפי הסובבים אותנו. 

בנדהות -מנעולים אנרגטיים

בנדהות, או בתרגום מסנקסריט, מנעולים אנרגטיים, "משמשים" על פי הפילוסופיה היוגית לוויסות הזרימה של אנרגיית החיים , הפראנה, בתוך הגוף. ישנם 3 בנדהות עיקריות , מולה בנדה, אודיאנה בנדה, ג'להאנדרה בנדה, על קצה המזלג, בנדהות במאמר הבא.

בנדהה פירושה "מנעול". על פי המסורת היוגית, הבנדהות אחראיות על ויסות הזרימה של אנרגיית החיים (פראנה), בתוך הגוף. בתרגול היוגה המודרני הבנדהות משמשות בצורה פרקטית לייצוב האסאנה ומסייעות ביישורת ( alignment ) של האסאנה על ידי החזקה , כיווץ ושליטה של איברי הגוף. 

שלושת הבנדהות העיקריות חיוניות עבור פראנאיאמה. הן עוזרות להפיץ את האנרגיה ולמנוע את בזבוזה באוורור יתר (היפר- ונטילציה) של הגוף. מתרגלים אותן כדי להעיר בהמהלך פראנאיאמה את קונדליני הישנה ולנתב את האנרגיה שלה במעלה ערוץ הסושומנא. השימוש בהן חיוני כדי לחוות את מצב הסמדהי.

3 הבנדהות העיקריות:

• ג'להאנדרה בנדהה (jalandara bandha )
• אודיאנה בנדהה (uddiyana bandha )
• מולה בנדהה (mula bandha  )

ג'להאנדרה בנדהה

ממוקמת אנרגטית באיזור הצוואר. זוהי הבנדהה הראשונה שבה על המתרגל לשלוט. אפשר לעורר את הבנדהה הזו באמצעות תרגול תנוחות הפוכות (עמידת "נר" סלאהמבה סרוונגאסאנה, תנוחת המחרשה הלאסנה וכו), כאשר עצם החזה נשמרת הדוקה כנגד הסנטר ללא חסימה של הגרון, שרירי הצוואר והגרון נשמרים רכים.

בעת ביצוע הבנדהה ננעלים הנאדים (ערוצי האנרגיה) שבאיזור הצוואר והאנרגיה הקלילה של מקלעת הירח (נמצאת במרכז המוח)   לא יכולה לזרום מטה או להתפזר על ידי האנרגיה החמה של מקלעת השמש (נמצאת במרכז הגו, מושב אש העיכול). בדרך זו נשמר סם החיים והחיים עצמם מתארכים.

ג'להאנדרה בנדהה מרפה את המוח ויוצרת ענווה בתודעה.

אודיאנה בנדהה

אודיאנה שפירושה מעוף מעלה, היא אחיזת הבטן. היא גורמת לפראנה או לאנרגיה לזרום מעלה מהבטן התחתונה לכיוון הראש. הסרעפת מורמת מהבטן התחתונה מעלה לתוך בית החזה, תוך משיכת איברי הבטן לאחור ולמעלה לכיוון עמוד השדרה. 

על מנת לעורר את האודיאנה בנדהה ,מקמו 3 אצבעות מעל הטבור ומשכו את החלק התחתון של השריר הישר בטני פנימה ולמעלה.

נאמר שבאמצעות אודיאנה בנדהה פראנה, הציפור הגדולה, נאלצת לעוף מעלה דרך הנאדי סושומנא, הערוץ העיקרי של זרימת האנרגיה העצבית, הנמצא בתוך עמוד השדרה. זוהי הבנדהה ,הטובה ביותר, והמתרגל אותה לפי הוראות הגורו שלו, נעשה צעיר שוב. 

מולה בנדהה

מולה פירושה שורש, מוצא , מקור, סיבה ובסיס או יסוד. הכוונה לאזור שבין פי הטבעת ואיברי המין. ניתן לעורר את המולה בנדהה תוך כיווץ השרירים באיזור זה והרמה אנכית שלהם לכיוון הטבור כאשר בו בזמן, החלק הקדמי של הבטן התחתונה, מתחת לטבור, נלחץ לאחור ומעלה לכיוון עמוד השדרה. מולה בנדהה מגבירה את כושר האיפוק המיני.

לסיכום:

עם השליטה בשלוש בנדהות אלו, היוגי נמצא בצומת דרכים של גורלו, דרך אחת מוליכה לבהוגה (הנאה מתענוגות ארציים) והאחרת ליוגה או איחוד עם הנשמה העילאית. בתרגלו מולה בנדהה שואף היוגי להגיע למקור האמיתי של הבריאה כולה. מטרתו היא ריסון מוחלט או בנדהה של הצ'יטה הכוללת את המיינד, השכל והאגו.

מקורות:

אור על הפראנאיאמה- ב.ק.ס. איינגאר

2100 asanas- Daniel lacerda

פסח יוגי

פסח, חג החירות והחופש, הניקיון החיצוני שאנו עושים במקביל ל"ניקיון הפנימי". איך מגיעים אל ערב החג ולא באפיסת כוחות...פסח יוגי:)

אחת לשנה, בחודש ניסן, עם ישראל באשר הוא, "נכנס" למרתון נקיונות, צבע, ריהוט חדש ובמקביל פרידה מחפצים ישנים, ערימות של אשפה ו...סוג של טיהור. הטיהור הזה יכול אף להימשך כחודש שלם ואין פינה בביתו של יהודי שיכולה להימלט מהתהליך. 

כאשר אנו מבצעים ניקיון חיצוני אנו חווים במקביל תהליך של ניקיון, טיהור פנימי. כפי שאנו מוציאים מביתנו כל מה שלא משרת אותנו יותר כך אנו נפרדים גם מ"חפצים" פנימיים שלא משרתים אותנו יותר והתחושה בסיומו של התהליך היא שאפשר לנשום:) ויש לנו אויר בבית שלנו.

אז מה זו בעצם הדחיסות הזו, למה היא קיימת..?

הצורך הבלתי נדלה של האנושות למלא את חייה בחומר על מנת לפצות על חוסרים של חיבור פנימי, גורמת לבני אדם לרכוש כמויות של חפצים על מנת לפצות על חסך רגעי, מה שאומר שאנחנו לא באמת זקוקים לחפץ שרכשנו...וכך, רוב בני האדם במהלך השנה, ממלאים את ביתם בחפצים , בכלים, וכו שאין בהם שימוש והם רק תופסים מקום ו"מפריעים" לזרימה של האויר בחלל שאנו חיים בו. תקדישו רגע לבדוק עם עצמכם כמה בגדים "נחים" אצלכם בארון שאתם לא לובשים וקניתם אותם ברגע של משבר רגשי, כמה כלים במטבח שמעולם לא עשיתם בהם שימוש, נעליים שנעלתם פעם אחת ו..יש עוד מיליון דוגמאות. תחשבו שכל פריט כזה נקנה כי הייתם צריכים חיזוק חיצוני רגעי ל...אגו.

(טיפ קטן...על כל דבר חדש שאתם רוכשים תזרקו לפחות 2 אחרים שאין בהם שימוש:) )

איך אפשר לצמצם את אותה הדחיסות ואיך כל זה קשור ליוגה..?

אז...הדחיסות הזו קיימת גם בתוך תוכנו, החפצים בעצם מקבילים לרגשות . ועכשיו בטח עולה השאלה ..איך?

אז ככה, לשם הקבלה, הבית שלנו הוא הגוף שלנו. ויש לנו כמובן את המיינד, שמייצר מחשבות בהתאם לתפיסות ,תבניות, מבנה חברתי, דת , לאום, חינוך, הורים, משפחה וכו וכו, כל מחשבה כזו שלא בהכרח תואמת את המציאות כפי שהיא, יוצרת רגש, זה יכול להיות רגש של אהבה, שנאה, גאווה... הרגש הזה, המקור שלו, הוא אגו והוא בא למלא אצלנו איזשהו צורך (הדוגמה הכי פשוטה לצורך העניין, קחו את זה בתור תרגיל: איזו מחשבה מעלה בכם המילה "ערבי" ולצד השני "יהודי" ואיזה רגש זה מעורר בכם באופן אוטומטי, מאיפה הוא נובע ורק תשימו לב מה מפעיל אתכם, כי אין כאן שום דבר אישי זה הכל עניין של תבנית...).

ולבני האדם כאמור, יש המון צרכים למלא אז הם צוברים רגשות ומדחיקים, ושוב צוברים ושוב מדחיקים במקום לשחרר החוצה, לפעמים זה מתפרץ בצורה של התקפי זעם, לפעמים בדיכאון כרוני, לפעמים במחלות קשות. הרבה מהרגשות נמצאים בתוכנו גם כתוצאה מסיטואציות שקשורות לעברנו, מה שאומר שחלקנו אף חי בזכרון במקום לחיות כאן ועכשיו או לחילופין בפחדים מהעתיד שאין לנו עליו שליטה.

ועכשיו לפואנטה...

כמו שיש פסח, שנותן לכם הזדמנות לזרוק מחייכם הפיזיים כל מה שלא משרת אתכם יותר ואז יש לכם יותר אויר ותחושת ניקיון, כך גם היוגה ...באה לשחרר אתכם מעומסים רגשיים, לנקות את המיינד מרעשים,  ממחשבות שגורמות לכם לחיות בתוך סיפור , ממחשבות שיוצרות רגשות, ממחשבות שבוראות לכם את המציאות, ובעצם לקבל את השליטה לידיכם ולא לאפשר למחשבות ולרגשות לנהל לכם את החיים ואז לא צריך ניקיון של פעם בשנה כי על בסיס תרגול יומיומי אין מה שיצטבר...יש אויר כל השנה והחיים פתאום מרגישים מדוייקים :).

וזה באמת לא משנה איזו שיטה תתרגלו כי האסאנות (תנוחות) הן רק שלב ולא המטרה עצמה..

פסח שמח ו...בואו לתרגל יוגה:)

טכניקות פראנאיאמה -אומנות הנשימה היוגית

הנשימה היא מרכיב מרכזי בכל תרגול יוגה. על ידי התמקדות בנשימה היוגי מסוגל להיות נוכח ברגע ההווה. טכניקת הפראנאיאמה השכיחה ביותר בתרגולים היוגיים הינה נשימת אוג'איי שעליה ארחיב מעט במאמר זה.

בחיפוש אחר שלום ושלווה, העולם המודרני החל מתעניין בתועלת שבמדיטציה ובאומנות העתיקה של הפראנאיאמה. שתי הדיסציפלינות הללו מרתקות בהתחלה, אך בחלוף הזמן מתחוור שלא רק שהן קשות ללימוד, אלא שהן גם מתישות וחדגוניות משום שההתקדמות בהן איטית מאוד.

יש שתי דרישות חיוניות לתרגול פראנאיאמה, עמוד שדרה יציב ומיינד שקט אך עירני. עמוד שדרה יציב ומיינד שקט נבנה תוך כדי תרגול אסאנות כאשר יש איזון בתרגול בין כפיפות לפנים לבין כפיפות לאחור של עמוד השדרה.

תרגול פראנאיאמה לא צריך להיעשות באופן מכני. המוח והמיינד צריכים להישמר ערניים כדי לתקן ולכוונן את תנוחת הגוף ואת זרימת הנשימה רגע אחרי רגע. אי אפשר לתרגל פראנאיאמה בעזרת כוח הרצון. לכן לא יכולים להיות כללית נוקשים. פתיחות מלאה של המיינד והשכל הם חיוניים.

על ידי תרגול נכון של פראנאיאמה כל המחלות נרפאות או נשלטות, יציבות של המיינד ושל הנשימה עושים גם את השכל ליציב. כאשר הוא אינו מתנודד, הגוף נעשה חסון והמתרגל מתמלא אומץ.

טכניקת אוג'איי

מאחר והנשימה היא ניטראלית, היוגי אינו מתעלם ממנה אך גם אינו "רודף" אחריה. נשימה נכונה ומודעת עוזרת להצליל את המיינד ממחשבות מטרידות ובכך להישאר ברגע ההווה תוך כדי העברת תשומת הלב לנשימה. נשימה עמוקה ומודעת אף מאיטה את קצב הלב ומייצרת תגובה של מערכת העצבים הפאראסימפטטית הגורמת לרגיעה של מערכת העצבים ומורידה את ההתנגדות של השרירים תוך כדי מתיחה באסאנה (תנוחה) ביחד עם זאת שומרת על אסאנה יציבה ומבוססת תוך שימוש באנרגיית כוח פנימית.

שימוש בנשימה עמוקה וזורמת במשך תרגול האסאנות יהפוך את תרגול היוגה לסוג של "מדיטציה בתנועה".

טכניקת האוג'איי היא אחת הטכניקות השימושיות ביותר בתרגול היוגי. משמעות המילה אוג'איי בסנסקריט הינה ניצחון, או לחילופין "נשימה מנצחת". כאשר היוגי מתרגל טכניקת נשימה זו יש יצירה של צליל הנשמע כמו רחש של גלי ים או כמו לחישה שקטה מאחורי הגרון.

איך מתרגלים אוג'איי

יש לשבת בישיבה נוחה. בשלב הבא יש לקחת שאיפה דרך האף ובשלב הנשיפה להוציא אויר כאשר אנו מדמיינים שאנו מייצרים "ערפל" על זכוכית (כמו בימי חורף קפואים כשיוצאים לנו אדים מהפה...). באותה צורה, בשאיפה הבאה לנסות לייצר את אותו אפקט, צליל (רק בשאיפה). צעד הבא, לחתום את השפתיים, להצמיד את קצה הלשון לחיך העליון, לקחת שאיפה דרך האף ולהוציא נשיפה דרך האף ולנסות לשמר את אותו האפקט שיצרנו קודם.

שימוש בטכניקת אוג'איי תוך כדי תרגול אסאנות

• הקפידו על נשימה עמוקה וקצובה.
• אם הנשימה נעשית מוגבלת או בלתי יציבה יש סיכוי שאתם מתאמצים מעבר ליכולת שלכם בנקודת זמן נתונה, במקרה כזה יש לצאת מהתנוחה ולהיכנס אליה בחזרה עד לנקודה שבה הנשימה נשארת חלקה , זורמת וקצובה.
• הגוף מורם ומוארך בשאיפה ומעמיק פנימה אל תוך התנוחה בנשיפה.

מקורות:

אור על הפראנאיאמה- ב.ק.ס איינגאר

2100 ASANAS- Daniel lacerda

אשטנגה יוגה - שמונת הענפים לאיחוד עם היקום - חלק 5

סמדהי, האיבר השמיני והאחרון , הנקודה בה נעשה המיזוג ואנו נהיים "אחד" עם היקום,התמונה נעשית ברורה ובהירה , לפתע אנחנו מבינים הכל ולא נותר ספק.

אני יכולה להעיד על עצמי שלאורך שנים, תוך קריאת ספרות על מדיטציה, חומר אינטרנטי וגם בתחילת דרכי בעולם היוגה, לא הבנתי מאין חוזרים בתום המדיטציה... תמיד כשהייתי עוצמת את עיניי, ישובה בישיבה "מזרחית", המחשבות היו מתחילות להגיע "אוקיי, מה אמור לקרות עכשיו", "מה אני אמורה לראות" , "מאיפה לעזאזל אני אמורה לחזור, לא הלכתי לשומקום" וכהנה וכהנה. ניסיתי מיליון שיטות, כאלו שבהם דמיינתי שאני בתוך מעגל של אור, כאלו שמבצעים בהן דמיון מודרך על מנת לא לאפשר ל"רוחות רעות" להיכנס למרחב ...ועוד כל מיני שיטות שונות ומשונות.

העניין הוא , שלא הבנתי אז שעל מנת להגיע לאותו מקום מופלא של שלווה ושקט, המקום שאין בו אחיזה בדבר ואני אחד עם היקום, אני צריכה לעצור את הגלגלים האינסופיים ש"רצים" לי במוח, להשקיט את ההכרה, ואז כשההכרה צלולה ובהירה ואין בה מחשבה או רגש, זה מגיע, אותו מקום מדוייק שהכל נכון בו, הכל ברור ואין סימני שאלה.

אז מה זה סמדהי?

בתוך המדיטציה כאשר אנו מצליחים להיות כל כך שקועים ולהיספג במשהו עד שהתודעה שלנו מתאחדת איתו לגמרי, אנחנו במצב של סמדהי. בסמדהי, הזהות האישית שלנו, המקצוע שלנו, ההיסטוריה המשפחתית שלנו, חשבון הבנק שלנו וכו', נעלמים לגמרי. ברגע של סמדהי אף אחד מאלה לא קיים עוד, אנחנו נהיים אחד עם היקום האוניברסלי. באותה נקודה הנשימה נעשית חרישית וישנה התחושה כי אם תיעתק נשימתנו נחווה שחרור מוחלט.

אם בדהיאנה (מדיטציה) התודעה מתחברת אל אובייקט תשומת הלב וקיימים ביניהם תקשורת ויחסי גומלין, אז בסמדהי התודעה מתמזגת והופכת להיות אחד עם אובייקט המדיטציה.

אי אפשר לתרגל סמדהי, אפשר ליצור את התנאים הנכונים שיעזרו לנו להגיע לדהראנה ומשם לדהיינה ואז לחוות רגעים קסומים באותו סמדהי מופלא.

תרגול אסאנות ופראניאמה יוצרות את התנאים המועדפים לכניסה של התודעה למצב של דהראנה. מרגע שמתקיים מצב של דהראנה, יכולים דהיאנה וסמדהי להתרחש בעקבותיו.

איך קורה הסמדהי?

אם בדהיאנה יש לנו מודעות לכך שאנחנו חושבים , בסמדהי הידיעה פשוט מגיעה. קודם כל אנו מהרהרים בדבר, בצעד הבא אנו למדים את האובייקט. כשהלימוד נעשה עמוק ומדוייק יותר, אנחנו לפתע מבינים. אותה הבנה יוצרת אצלנו תחושה של שמחה עמוקה וקיימת הידיעה שהתאחדנו עם אובייקט המדיטציה. ההשתקפות של האובייקט בתודעה נעשית מלוטשת כל כך, עד לנקודה שבה אנו יודעים שאנו מבינים. הספק אינו קיים עוד.

מקורות:

לב היוגה- ט.ק.וו.דסיקשר

אשטנגה יוגה - שמונת הענפים לאיחוד עם היקום - חלק 4

דהיאנה , מדיטציה, גולת הכותרת של התרגול היוגי, מכיוון שהתודעה צריכה להתמקד באובייקט מסויים לפני שיכול להיווצר קשר ביניהם, דהראנה (מאמר קודם) היא יצירת הקשר, ודהיאנה היא הקשר עצמו.

אחרי שתרגלנו אסאנות ופראניאמה שמשפיעות על הפעילויות המנטליות ויוצרות מרחב בתוך ה"צפיפות" של התודעה, התודעה מגיעה לדהראנה, מתחברת לאובייקט תשומת הלב ושומרת על חיבור זה. קיימים תקשורת או יחסי גומלין בין השניים וזה בעצם האיבר השביעי בדרך לחופש פנימי, הדהיאנה.

דהיאנה (מדיטציה)

דהיאנה פירושה ריכוז מתמשך או מדיטציה. זוהי אומנות הלימוד העצמי, ההתבוננות החודרת או החיפוש אחר האינסופי שבפנים. זוהי צפייה בתהליכים הפיזיים של הגוף, לימוד המצבים המנטליים והתבוננות עמוקה. משמעותה הסתכלות פנימה לתוך המהות הפנימית ביותר של האדם. דהיאנה היא גילוי העצמי הטהור . כשכוחות השכל וכוחות הלב מתמזגים בצורה הרמונית, זוהי דהיאנה. כל סוגי היצירתיות נובעים ממנה, ופירותיה הטובים והיפים מביאים ברכה לאנושות.

דהיאנה דומה לשינה עמוקה אבל יש הבדל בין השתיים. השלווה בשינה עמוקה נובעת משכחה לא מודעת של הזהות והעצמיות של האדם, ואילו מדיטציה מעניקה שלווה שהיא עירנית ומודעת לחלוטין. לזמן הכרונולוגי והפסיכולוגי אין קיום במדיטציה והמתרגל חווה הארה.

בדהיאנה יש מיזוג בין המתבונן, אובייקט ההתבוננות ופעולת ההתבוננות עצמה, המתרגל נעשה חיוני, דרוך ומאוזן. ישנו שחרור מכל מה שמנהל אותנו בחיי היומיום, רעב, צמא, שינה ומין, תשוקה, כעס, חמדנות, אהבה עיוורת, גאווה וקנאה.

המציאות שלנו, שלעיתים היא סביבה מלאכותית של תרבות אנושית,הינה מלאת ניגודים. הדאגות, הספקות, הקיום, "נוגס" בקול הפנימי הטבעי שקיים בנו ומערער את בטחוננו העצמי בנוגע לנתיב שלנו. ערכים שגדלנו עליהם, תפיסות שגויות כל אלו מביאים לאיבוד הדרך ולדיוק שאותו אנו עשויים להרגיש כאשר אנו קשובים לאותו קול. בחיפוש אחר נתיב רוחני, האדם ער לאותה ניגודיות ואותה דהיאנה מלמדת אותו שאותו קול פנימי הוא מורה הדרך היחיד שיובילו לשליטה על חייו. הסביבה כגורם משפיע מאבדת ממשמעותה וגם אם החלטות שאנו לוקחים נראות לעיתים כ"לא הגיוניות" לאותה סביבה, אין לכך משמעות. אם אנסה לתאר את זה בצורה מטאפורית, אז זה כמו שבמיינד שלי קיימים כרגע "ריק" ושלווה מוחלטת, אין שום מחשבה, אף רגש שעולה, אני לא מחוברת לאף סיפור ולא מזדהה עם הדמות שלי שמשוייכת ישירות ומנוהלת על ידי אגו , אבל אני עדיין יודעת לאן ללכת, ולא משנה אילו עצות אקבל הנתיב שלי ברור ובהיר כמו שמש.

אז מה בעצם קורה בדהיאנה?

בדהיאנה המיינד והחומר מותכים ומתמזגים. התכה זו מכלה את כל המחשבות שמסיחות את הדעת. המתרגל נהיה מלא חיים, נמרץ, יצירתי וקשוב עד מאוד. מאגרי האנרגיה שלו הם בלתי נדלים והוא פועל להטבת חייהם של בני האנוש כולם. הוא חווה מימד חדש שבו חושיו והמיינד שלו נעשים צלולים כבדולח. הוא רואה את הדברים כמות שהם, משוחרר מדעות קדומות ומאשליות. מה שנקרא מצב של מודעות ערה. הנשמה שלו ערה, אבל חושיו מרוסנים. הוא מלא בידע, הבנה, דיוק, חירות ואמת. מואר באש האלוהית הפנימית, הוא מקרין שמחה, אחדות ושלום. חושיו נמשכים פנימה. מחשבותיו טהורות. חופשי מהיצמדות ומאשליות, הוא נעשה יציב ומשוחרר מכבלי החיים.

כך מתחיל המתרגל את מסעו משעבוד לחירות הרוח. מכיבוש הגוף, הוא מתקדם לשליטה בנשימה. לאחר שהוא שולט בנשימה, הוא מרסן את תנודות המיינד. מתוך יציבות המיינד, הוא מפתח שיקול דעת בריא. מתוך שיקול דעת בריא, הוא פועל נכונה, רוכש מודעות מוחלטת, ונעשה מואר.

מקורות:

לב היוגה- ט.ק.וו.דסיקשר

אור על הפראנאיאמה- אומנות הנשימה היוגית- ב.ק.ס איינגאר

אשטנגה יוגה - שמונת הענפים לאיחוד עם היקום - חלק 3

"פרטיהארה", האיבר החמישי, היכולת המופלאה לסגת ולנתק את עצמנו מכל גירוי חיצוני ולהכין את עצמנו לשלב ה"דהראנה", האיבר השישי, המביא לריכוז ותשומת לב באובייקט יחיד.

אחרי שהבראנו את יחסינו עם הסביבה (יאמה), תיאמנו עמדות ביחסים שלנו עם עצמנו (ניאמה), הרחבנו את המקום שלנו בתוך עצמנו והשקטנו תודעה בעזרת תרגול  אסאנות וטכניקות פראנאיאמה, מגיע האיבר החמישי, פרטיהארה.

פרטיהארה

הדרך בה אנו רואים את המציאות שלנו ובכלל, נקודת המבט שלנו על חיינו, מושפעת באופן ניכר, כמעט בלעדי, מהניסיון ה"חושי" שלנו, ממה שאנו רואים, מרגישים, שומעים, נוגעים, טועמים.  הצורך היומי המודרני בגירויים ובהתאמה לכך בסיפוק קבוע לאותם גירויים, מביא לתחושת חסר ו"לא מספיק" אינטנסיבית וכמעט יומיומית. סוג של חוסר שביעות רצון נצחית ותכנון "השלב הבא" ללא הפסקה.

המיינד שלנו, אותה הכרה לא שקטה, מכניס לקטגוריות באופן תדיר את כל המידע היומיומי שאנו קולטים על ידי החושים וכמובן על פי תפיסתנו (שהיא לא תמיד תואמת את המציאות..). מה שגורם לכך, שלעיתים קרובות, אנו נאחזים בתפיסות לפי אמונותינו מזיזים הצידה את כל מה שלא נחשב בעינינו ומתעלמים מכל מה ש"טבעי". מה שאומר שאנחנו יוצרים לעצמנו את המציאות שבה אנו חיים גם אם היא לא תמיד לטובתינו...

אז מה בעצם עושה אותו איבר חמישי?

פרטיהארה נותנת למיינד שלנו רגע מנוחה ומלמדת אותנו להיות חופשיים מאותן תפיסות ומהיצמדות לכל מה שקשור לחומר ולהשתוקקות. 

אם נקביל את המיינד לאגם, לצורך העניין, ואת חלוק הנחל הנזרק לתוכו כ"מחשבה", אפשר יהיה לראות כי כפי שחלוק הנחל יוצר גלים באותו אגם ובכך מעוות את ההשתקפות שלנו בתוכו, כך גם המחשבות שלנו יוצרות "גלים" במיינד ומעוותות את היכולת שלנו לראות את עצמנו ואת המציאות בצורה בהירה. העניין הוא שהפרעה קבועה של אותם גלים גורמת לנו להאמין שאותה השתקפות מעוותת היא מי שאנחנו באמת וכך גם אופן ההסתכלות שלנו על המציאות.

חמשת האיברים הראשונים מתוך השמונה מכינים אותנו לשלב המדיטציה.

דהראנה

האיבר השישי, והראשון מתוך 3 האיברים האחרונים, ממקד את תשומת הלב שלנו באובייקט יחיד ומגביר את רמת הריכוז על מנת לאפשר דהיינה (מדיטציה).

כשהמיינד שלנו, בסופו של דבר, "זז" מאותה חוויה של מחשבות אינסופיות ועובר לריכוז מלא, מתאפשרת נוכחות מלאה ברגע הזה, בהווה.

על ידי אימון של התרכזות באובייקט יחיד שיכול להיות מושג על ידי התרכזות בנשימה, ספירה, אמירת מנטרות, מבט תדיר בלהבה של נר או דמות, אנו מטהרים את המיינד מכל המחשבות.

מאחר ומרבית זמן החיים שלנו אנו עסוקים ב"לחיות" זכרונות או , לחילופין, בציפייה לעתיד לבוא, אנו נוכחים בחיינו רגעים מועטים בלבד ושלב הפרטיהארה הוא ארוך ומצריך התמדה ונחישות.

מקורות:

2100 Asanas- The complete yoga poses- Daniel Lacerda