דהיאנה , מדיטציה, גולת הכותרת של התרגול היוגי, מכיוון שהתודעה צריכה להתמקד באובייקט מסויים לפני שיכול להיווצר קשר ביניהם, דהראנה (מאמר קודם) היא יצירת הקשר, ודהיאנה היא הקשר עצמו.
אחרי שתרגלנו אסאנות ופראניאמה שמשפיעות על הפעילויות המנטליות ויוצרות מרחב בתוך ה"צפיפות" של התודעה, התודעה מגיעה לדהראנה, מתחברת לאובייקט תשומת הלב ושומרת על חיבור זה. קיימים תקשורת או יחסי גומלין בין השניים וזה בעצם האיבר השביעי בדרך לחופש פנימי, הדהיאנה.
דהיאנה (מדיטציה)
דהיאנה פירושה ריכוז מתמשך או מדיטציה. זוהי אומנות הלימוד העצמי, ההתבוננות החודרת או החיפוש אחר האינסופי שבפנים. זוהי צפייה בתהליכים הפיזיים של הגוף, לימוד המצבים המנטליים והתבוננות עמוקה. משמעותה הסתכלות פנימה לתוך המהות הפנימית ביותר של האדם. דהיאנה היא גילוי העצמי הטהור . כשכוחות השכל וכוחות הלב מתמזגים בצורה הרמונית, זוהי דהיאנה. כל סוגי היצירתיות נובעים ממנה, ופירותיה הטובים והיפים מביאים ברכה לאנושות.
דהיאנה דומה לשינה עמוקה אבל יש הבדל בין השתיים. השלווה בשינה עמוקה נובעת משכחה לא מודעת של הזהות והעצמיות של האדם, ואילו מדיטציה מעניקה שלווה שהיא עירנית ומודעת לחלוטין. לזמן הכרונולוגי והפסיכולוגי אין קיום במדיטציה והמתרגל חווה הארה.
בדהיאנה יש מיזוג בין המתבונן, אובייקט ההתבוננות ופעולת ההתבוננות עצמה, המתרגל נעשה חיוני, דרוך ומאוזן. ישנו שחרור מכל מה שמנהל אותנו בחיי היומיום, רעב, צמא, שינה ומין, תשוקה, כעס, חמדנות, אהבה עיוורת, גאווה וקנאה.
המציאות שלנו, שלעיתים היא סביבה מלאכותית של תרבות אנושית,הינה מלאת ניגודים. הדאגות, הספקות, הקיום, "נוגס" בקול הפנימי הטבעי שקיים בנו ומערער את בטחוננו העצמי בנוגע לנתיב שלנו. ערכים שגדלנו עליהם, תפיסות שגויות כל אלו מביאים לאיבוד הדרך ולדיוק שאותו אנו עשויים להרגיש כאשר אנו קשובים לאותו קול. בחיפוש אחר נתיב רוחני, האדם ער לאותה ניגודיות ואותה דהיאנה מלמדת אותו שאותו קול פנימי הוא מורה הדרך היחיד שיובילו לשליטה על חייו. הסביבה כגורם משפיע מאבדת ממשמעותה וגם אם החלטות שאנו לוקחים נראות לעיתים כ"לא הגיוניות" לאותה סביבה, אין לכך משמעות. אם אנסה לתאר את זה בצורה מטאפורית, אז זה כמו שבמיינד שלי קיימים כרגע "ריק" ושלווה מוחלטת, אין שום מחשבה, אף רגש שעולה, אני לא מחוברת לאף סיפור ולא מזדהה עם הדמות שלי שמשוייכת ישירות ומנוהלת על ידי אגו , אבל אני עדיין יודעת לאן ללכת, ולא משנה אילו עצות אקבל הנתיב שלי ברור ובהיר כמו שמש.
אז מה בעצם קורה בדהיאנה?
בדהיאנה המיינד והחומר מותכים ומתמזגים. התכה זו מכלה את כל המחשבות שמסיחות את הדעת. המתרגל נהיה מלא חיים, נמרץ, יצירתי וקשוב עד מאוד. מאגרי האנרגיה שלו הם בלתי נדלים והוא פועל להטבת חייהם של בני האנוש כולם. הוא חווה מימד חדש שבו חושיו והמיינד שלו נעשים צלולים כבדולח. הוא רואה את הדברים כמות שהם, משוחרר מדעות קדומות ומאשליות. מה שנקרא מצב של מודעות ערה. הנשמה שלו ערה, אבל חושיו מרוסנים. הוא מלא בידע, הבנה, דיוק, חירות ואמת. מואר באש האלוהית הפנימית, הוא מקרין שמחה, אחדות ושלום. חושיו נמשכים פנימה. מחשבותיו טהורות. חופשי מהיצמדות ומאשליות, הוא נעשה יציב ומשוחרר מכבלי החיים.
כך מתחיל המתרגל את מסעו משעבוד לחירות הרוח. מכיבוש הגוף, הוא מתקדם לשליטה בנשימה. לאחר שהוא שולט בנשימה, הוא מרסן את תנודות המיינד. מתוך יציבות המיינד, הוא מפתח שיקול דעת בריא. מתוך שיקול דעת בריא, הוא פועל נכונה, רוכש מודעות מוחלטת, ונעשה מואר.
מקורות:
לב היוגה- ט.ק.וו.דסיקשר
אור על הפראנאיאמה- אומנות הנשימה היוגית- ב.ק.ס איינגאר
מקסים!
השבמחקתודה:-)
מחק